קין, הבל והתאומות העכשווית
פאר וחן ממש אוטוטו חוגגים 9.
מצד אחד זו כברת דרך מרשימה, מצד שני נדמה כאילו רק אתמול הגענו לאולטרסואנד וגילינו 2 שקים.
משהו בי תמיד ידע שיהיו לי תאומים אל תשאלו אותי איך, אין לי מושג איך להסביר את זה. פשוט ידעתי, יכול להיות שממש רציתי וניסיתי לשדר אות ליקום, איכשהו , למזלי , זה עבד!
הוייב סביב תאומים\תאומות מהסביבה תמיד היה וויב של נס, קסם, מיסטי, מסתורי, ייחודי…
עד היום, למרות ריבוי תאומים, עדיין יש פליאה סביב הנס והבריאה הזאת.
אנשים יעצרו ליד עגלת תאומים, יחייכו, יתעניינו - משהו בתאומים מאפשר יותר.
אני דמיינתי קשר מדהים ביניהם, תקשורת ללא מילים, אהבה מטורפת, דאגה מוגזמת, צמד חמד, לבבות באוויר… מה לא??!!
אני, חופית, הסופר רציונלית, 2 רגלים איתנות על הקרקע, ריאלית ( לפעמים אובר), אני, חייתי “בפנטזיה לנד” בכל מה שקשור לצמד חמד שאני מטפחת ברחמי.
הגיעה השעה, פאר וחן נולדו -שמחה וששון, צהלה והילולה. נפלאות הבריאה, נפלאות הבורא.
האשפוז, הלידה והפגייה - עוד תשמעו על זה במאמר אחר.
לקראת גיל 3 , (יכול להיות שלפני, יש תקופות שאני בהכחשה טוטאלית לגביהם) נכנסנו לתקופה, איך לומר, מאתגרת יותר בבית.
הם רבו, התווכחו, קינאו, דרשו, משכו וזעמו כמעט על כל דבר וכמה שיותר טוב, יותר שמח. הבלאגן הפיזי, הרגשי והנפשי שהיה נוכח בבית בלתי ניתן לתיאור והסבר. מה גם, יש רגעים שממש נמחקו לי מהזיכרון....
הנוכחות של הרגשות השליליים או\ו העדר הרגשות החיוביים טלטלו אותי על אמת. תחושת כישלון מהסוג הכואב ביותר.
תסכול, כעס ואכזבה בעוצמות הקשות ביותר. לא יכולתי לסבול את המריבות ביניהם, את הכאוס הזה. מבחינתי , זה לא מה שאני פנטזתי עליו אז בבקשה שמישהו יתעורר שם למעלה ויעשה סדר כי כנראה חל בלבול ברשימת הפנטזיות...
הצמחתי קרניים. מבחינתי יחסי אחים הוא ערך עליון והם, בחוצפתם, רומסים ובועטים בכל הפנטזיה שלי. ממוססים אותה עד לכדי כלום.
סיפור קין והבל, התאומים המקראיים, עם הקנאה שהובילה לתוצאה טרגית,נמצא ”בבק אופיס” של הורים לתאומים. מודע או לא, רציונלי או לא, זה שם.
באותו הזמן, כשהיה לי רגע לחשוב, הבנתי שזה לא הם, זו אני, עד אשר אני לא אחשב מסלול מחדש. לחקור הורות, יחסים וּתְאוֹמוֹת, לא יהיה שינוי.
נשמתי, אכלתי ושתיתי הורות, כל מה שלמדתי תרגמתי והתאמתי לעולם התְאוֹמוֹת.
בכובע האימהי, זו אבן דרך עבורי, באותה תקופה הצלחתי למצוא תשובה ומרגוע לכאב ההורי שלי.
בכובע המקצועי, חשתי תחושת שליחות להעביר את “הרגיעון” הזה הלאה לכל שאר ההורים לתאומים שברגע זה מצמיחים את ניצני הקרניים.
אדלר אמר: ” הכל יכול להיות גם אחרת”
הבחירה בידיים שלנו, נבחר אחרת, יהיה אחרת.
________________________________________________
חופית אברהם – אמא של טוהר, פאר וחן
מומחית הורות ומשפחה:
מדריכת הורים וצוותי חינוך, מוסמכת ע”י מכון אדלר ומשרד החינוך
מומחית בהדרכת הורים לתאומים.
