הורות באוטומט

לפני 9 שנים, אחרי אשפוז ארוך ולידת חירום, פאר וחן נולדו.
בשנייה הפכתי מאמא לאחת לאמא לשלושה.
הגדולה שלי, טוהר, חכמה ומופלאה, מיד הבינה שזה גדול עלינו ואמרה:
"אמא, אחד לנו ואחד לסבתא..."
(עד היום, יש ימים שזו משאלת ליבה....)

חיפשתי הדרכה, ייעוץ, ליווי, שמישהו יסביר לי מה עושים עם זה...
אומנם עברו רק 9 שנים, אך בעולם המדיה זה המון, לא היה מידע זמין בלחיצת כפתור כמו היום, 

פייסבוק ואני עוד לא התחברנו והדעה הרווחת היתה שמסתדרים עם מה שיש.  מאתגר יותר, אבל יאללה,  עשו את זה לפניך ויעשו את זה גם אחריך. אין זמן ופריבילגיה להנחות ופינוקים.... קדימה GO!!!

בהתחלה,  הכנסתי להילוך ותפקדתי באוטומט. דאגתי לאוכל, למקלחת, לשינה, לאהבה. דאגתי לכל מה שהם היו זקוקים לקבל. הכל עבורם ולמענם. השפיות שלי תחכה בסבלנות.

לא עצרתי רגע לחשוב עלי בשיכרון חושים הזה. לחשוב עלי!
לא בדקתי מה נכון לי. בינינו, למי היה זמן לעצור. למצוא זמן להתקלח היה פרוייקט וגם אז הייתה הדילמה האם להתקלח או לשים את הראש לכמה רגעים.
לא נתתי מקום לקושי שלי, לתסכול הגדול, שאני אף פעם לא אצליח להיות שם ב 100% עבור שניהם.
כמה טבעי וכמה זה קשה לרצות לתת לכל ילד 100% אמא,  אוי , כמה זה מרסק להבין שאין שום סיכוי שזה יקרה. שום סיכוי!!

תהיו איתי רגע בראש:

כשאני מאכילה אחד , אני חושבת על האחר.
כששניהם בוכים אני צריכה לבחור למי לגשת ראשון. מי צריך אותי יותר.( לא טבעי...)
כשאני מחבקת אחד ומתכרבלת איתו, המחשבות שלי מתרוצצות - "מה קורה עם השני... "
למי לתת מוצץ קודם?
מי יקבל ראשון זמן אישי?

בדק בית בנוהל קבוע -" יכול להיות שהתבלבלתי ביניהם"?
והלווווו, מה נסגר איתך שהאכלת את אותו ילד פעמיים???!!!

וזה כשאני  עוד חוסכת מכם את המחשבות על הגדולה שלי...וואי וואי...

פסוקו של יום, כל הזמן שוהה במציאות של בחירה, בחירה של אחד על פני השני.
כל הזמן שוהה במציאות של שיפוטיות שלי כלפי עצמי.

כל הזמן מתמודדת מול פנטזיה הורית ובין מציאות בשטח.

עם השנים הבנתי שהורות היא מורכבת ומאתגרת והורות לתאומים היא סופר מורכבת ומאתגרת.
עם השנים הבנתי שאני לא לבד, שהתסכול מהורות מחולקת, היא לא המצאה שלי - זה באמת קיים !!

.כשהחלטתי ללמוד הדרכת הורים ידעתי שאני מכוונת להדרכת הורים לתאומים על מנת להיות שם עבורם, שלא ירגישו לבד. שלא יתפוצצו מתסכול ומתחושה שהם הורים לא טובים.
שידעו שהם הכי מופלאים שיש.
בעיני זו שליחות במלוא מובן המילה ללוות הורים לתאומים, להיות שם מתי שצריך, לתמוך, לנגב את הדמעות, לתעד את האהבה, לנרמל את הקושי. להיות שם.
אני יודעת בדיוק מה עובר בראש, בלב, בכל נים ונים בגוף.

ילדים שלי, עטרת ראשי, אוהבת אתכם בכל ליבי.